שעת ערב מאוחרת. מרחוק אני שומע את אלפא, כלבת הדני הענק שלי, נובחת בהיסטריה. הרגשתי שמשהו אינו כשורה ופתחתי מייד בריצה, כמו משוגע, אל הכלבייה. כשהגעתי חשכו עיניי: אלפא, כלבה בהריון מתקדם, לחוצה ומבוהלת, כי בתא שלה נחש צפע ענק ומפחיד. זהו חברים, הקיץ הגיע – ואיתו הנחשים!

הנחש אינו אויב – אבל לא כדאי להתקרב…
כיום, מדינת ישראל היא גן עדן לנחשים. בכל אזורי הארץ מצויים הזוחלים היפים והמיוחדים הללו. במקומות רבים נרקמו יחסי שותפות בין הנחשים לחקלאים – הנחשים ניזונים ממכרסמים ומסייעים למאמצי ההדברה של היונקים הקטנים, אשר מפיצים מחלות וגורמים נזקים אדירים לתוצרת חקלאית. חשוב לציין, שנחש יכיש אך רק לצורכי הגנה או השגת מזון – ולכן באפשרותנו תמיד להימנע מהכשתו.

בקורס הכלבנים הצבאי שעברתי, הקדיש הווטרינר היחידתי זמן רב לנושא הכשות מבעלי חיים ארסיים. מאחר ומינים רבים בטבע משתמשים ברעלים כהתגוננות, קיים בנושא זה חומר תיאורטי רב. מאמר זה יעסוק באופן ממוקד בהכשת נחשים בלבד.

הקיץ הגיע – ואיתו הזהירות!
בקיץ, עם התחממות הקרקע, לאחר תרדמת החורף, יוצאים הנחשים ממאורתם, ולכן עלינו להשגיח קצת יותר בימים ובחודשים הבאים בעת הטיול עם הכלב. ברור שלא כדאי לשחרר את הכלב לבדו ללא השגחת אדם. הכלבים הם היצורים הסקרניים ביותר שאני מכיר. כל רשרוש וכל תזוזה מעניינים אותם. מיד רץ הכלב למוקד הרעש ומריח את המקום ולכן לרוב הכלבים מוכשים באזור הפה, הצוואר והאף.

בארץ קיימים מינים ספורים של נחשים ארסיים, ומינים נוספים של נחשים שאינם ארסיים לאדם וליונקים גדולים אחרים כמו הכלב. סוגי הארס מתחלקים לשני סוגים: ארס נוירו-טוקסי (פוגע במערכת העצבים) וארס קרדיו-טוקסי (פוגע במערכת הדם ובלב). אחדים מן הנחשים בעלי ארס קטלני יותר, שפגיעתו משולבת בשתי המערכות.
בנגב הנחשים הארסיים הנפוצים ביותר הם צפע, אפעה ושפיפון.

ככל שהנחש צעיר יותר, כך איכות הארס שלו חלשה יותר. בעת הכשת כלב, יש חשיבות לגילו של הכלב המוכש – מבוגר יותר הוא חלש יותר; יש חשיבות גם למסת הגוף (בגוף קטן יש פחות דם ולכן ריכוז הארס גבוה יותר) – ולמיקום ההכשה – כלב שהוכש באזור המוח או בקרבת כלי דם מרכזי, זקוק לטיפול ופינוי מיידי לווטרינר, מאחר והכשה באזורים אלו עלולה להיות קטלנית ביותר.

למרות שחלק מן הנחשים מהווים סכנה ממשית, אין סיבה לשנוא נחשים. בתוקף תפקידי כלוכד נחשים מוסמך מטעם רשות שמורות הטבע אני תמיד מעודד לכידת נחש על-פני הריגתו. כדאי לדעת שאם הצלחנו לגלות מה סוג הנחש המכיש – המידע יסייע לייעול הטיפול בהכשה.

איך יודעים שהכלב הוכש?
כלב שהוכש יחל מייד ליילל מכאב. אנו נבחין בנפיחות מקומית (גוון כחלחל) ובקרבתה שני חורים שמדממים קלות. הכלב מתגרד ואינו מגיב למגע באזור הנפיחות. לאחר מכן יחל הכלב להקיא ולדמם מהאף וממערכת השתן. בשלב מאוחר יותר תבחינו בצואה שחורה, סחרחורות, עילפון ולבסוף מוות.

פינוי מיידי מציל חיים
במקרים רבים סיבת המוות היא חנק, שנגרם מהתפתחות של בצקות באזור הצוואר. במידה וכלבכם הוכש, יש לפנות את הכלב לווטרינר מייד! אל תמתינו אפילו שנייה אחת! חשוב להרגיע את הכלב, לכן השתדלו להקרין נינוחות ככל האפשר. יש להשכיב את הכלב ולמנוע תזוזה באופן מוחלט, בכדי להאט את זרימת הדם בגוף.

קררו את אזור ההכשה עם קרח או מים קרים (עדיף מים נקיים). אל תניחו את הקרח ישירות על מקום ההכשה. יש לעטוף את הקרח בבד כלשהו, כמו מגבת או סמרטוט.

אם אין באפשרותכם לפנות את הכלב, יש להניח חסם לימפטי (חסם וריד) כ-5 ס"מ ממקום ההכשה, על-מנת להאט את זרימת הדם. אל תלפפו חזק מדי, כדי להימנע מחסימה מוחלטת של זרימת הדם, שעלולה לגרום לנמק.

זכרו, לכל אורך הטיפול חשוב להקפיד על מינימום תזוזה! אסור לחתוך את אזור ההכשה ולנסות למצוץ את הארס! במרפאה הווטרינר יזריק לכלב זריקת נסיוב המכילה נוגדנים בהתאם לסוג הנחש (צפע, אפעה או שפיפון), ימשיך בזריקת אנטי-טטנוס וכמובן ייתן לכלב אנטיביוטיקה למניעת דלקת חיידקית. לעיתים הטיפול כולל גם הזרקה של אדרנלין וסטרואידים לכלב המטופל.

טיפ אחרון לסיום:
בבתי המרקחת ניתן לרכוש שקיות כימיות המיועדות לקירור חיצוני לאחר טראומה גופנית, כגון נקע, שבר או הכשת נחש. תמיד טוב שיש בבית ובאוטו, לכל מקרה שלא יהיה.