אחד המצבים הבעייתיים ביותר ביחסי כלבים-אנשים, הוא ההבנה המאוחרת שכלב שרכשנו או קיבלנו – אינו רצוי עוד. עוגמת הנפש היא נחלתם של שני הצדדים, הבעלים והכלב כאחד, והפתרון לבעיה עשוי להיות מורכב. אם-כן, כיצד מונעים מצב כזה מלכתחילה?

אנחנו, הישראלים, ידועים בעולם כאנשים פזיזים: הכל מהר-מהר, כאילו אין מחר (האמת? במזרח התיכון באמת אי-אפשר לדעת!) בכל אופן, לעצם העניין: לא תמיד אנחנו חושבים לעומקם של דברים, ובעת בחירת כלב – אני יוכל לומר לכם שהפזיזות מכה בכל שכבות האוכלוסייה ובכל המגזרים; כמעט בכל יום מתחרטים אנשים על הצעד שעשו, ומבקשים למצוא בית חדש עבור חיית המחמד שלהם. במילה אחת – חבל.

בתוקף תפקידי כמנהלה ובעליה של כלביית גבע בקיבוץ להב, אני נתקל בכל יום באנשים חסרי-אונים הפונים אליי בבקשה דחופה וברורה: להיפתר מהכלב – וטובה שעה אחת קודם.

מאמר זה פונה לגולשים שעדיין מתלבטים אם להכניס לביתם גור כלבים קטן וחמוד. אני מקווה שבתום קריאת המאמר יהיו בידיכם הכלים והמידע הדרוש להחליט נכון – ולמנוע את אי-הנוחות הנובעת מהחרטה שלאחר הקנייה.

החלטה משפחתית
אל תחליטו לבד, אפילו אם מדובר בהפתעה. במשפחות רבות קיים מצב בו רק צד אחד מ"ההנהלה" בעד כלב בבית – לפעמים האבא מתנגד והאמא מצדדת ולפעמים ההפך. אינני יועץ נישואים, אך ברור לכל אחד כי אם צד אחד כופה על צד שני דבר-מה – יוביל העניין מהר מאוד לפיצוץ – לא של חיי הנישואים המשותפים חס וחלילה – אלא של הרומן עם הכלב. מהר מאוד תוטל על בני המשפחה המשימה הלא-נעימה של חיפוש בית אחר – בהנחה ובעליו הם אנשים טובים. אנשים אכזריים פשוט משליכים את הכלב לכל הרוחות.
לכן, אם אשתך או בעלך אינם מתלהבים מהרעיון – פשוט אל תביאו כלב הביתה – ותחסכו צרות.

התאמת ציפיות
חשוב מאוד, לפני שמחליטים לאמץ כלב, לפתוח בתהליך רציני של התאמת ציפיות. אני ממליץ בחום לארגן ישיבה של ממש עם כל בני המשפחה, סביב השולחן בארוחת הערב, ולכתוב על נייר מה הן השאיפות של בני הבית מגידול כלב במשפחה (שמירה? חבר לילדים? תעסוקה ואמצעי חינוך לילדים? הובי? טיפוח והצגה בתערוכות?).
בתום תהליך הזיהוי של הצרכים והציפיות שלכם, עליכם לפתוח בתהליך של "שקילה על המאזניים": לבדוק עלות מול תועלת – כלומר האם הציפיות והשאיפות גוברות על החסרונות? שאלו את עצמכם: האם אתם מוכנים להקריב שעות שינה בלילות הראשונים, בשל הבכי והיללות ל הגור? האם ביכולתכם לעמוד בעלויות הכספיות של חיסונים, טיפולים ומזון? האם שתן וצואה בגינה ובבית לפעמים נסבלים מבחינתכם? האם תוכלו להוציא את הכלב לטיול בכל ערב?
התוצאה של עבודת חשיבה כזו תהיה המפתח להחלטה, כן או לא?

הגדרת איזור מחייה מצומצם
מימוש ההמלצה הבאה עשוי למנוע לכם הרבה צרות, תאמינו לי! ההמלצה היא מאוד פשוטה והגיונית – ותחילתה בסניף "הום-סנטר" הקרוב לביתכם, במחלקה שמוכרת גדרות. גם אם אתם גרים בעיר או בכפר, מאוד מומלץ לתחום את אזור המחייה של הכלב החדש. אם יש לכם חצר – קנו מעט גדר וגדרו אזור מחייה מצומצם עבור הכלב, תחת איזה עץ; הכניסו מלונה עמידה – ונגמר הסיפור. הכלב ילמד שזו הפינה שלו, זה ביתו – ולא כל שטח הגינה. בנוסף הוא יעדיף להתאפק ולא לעשות את צרכיו בסביבה. הרגלת הכלב לאזור מחייה מוגדר תמנע ממנו לגרום הרס להגינה וגם תמנע ממנו להפריע למי מבני המשפחה או האורחים שלא כל-כך מתלהב מכלבים.

לגרים בדירה, ניתן לרכוש "מעקה אקורדיון" – מעקה מעץ המיועד לתחום אזור בבית בו נמצא ילד פעוט. את המעקה הרכיבו בפינה בדירה – וכך הכלב לא יוכל להסתובב חופשי בבית, כאילו כל הבית הוא "המאורה" שלו.

לסיכום:
דווקא אנחנו, המבוגרים במשפחה, צריכים להוביל ולהנחות את תהליך אימוץ הכלב לביתנו, מתחילתו. תארו לעצמכם מה יחשבו עליכם הילדים, אם כעבור מספר ימים תחליטו שכלב בבית זה בעצם לא רעיון טוב; גם אם יש לכם ילד צעיר מאוד – הוא יחוש את התסכול ויסיק שהוריו הם אנשים חסרי ראיה עתידית, לא החלטיים ולא רציניים.
אל-לנו לשכוח גם את תחושותיו של הכלב המסכן, שייאלץ "להתגלגל" שוב מבית לבית, עד שימצא את המנוחה והנחלה במשפחה רצינית, אחראית ושקולה.

זיכרו – את מנהלים את הבית ולא ילדיכם – מותר גם להגיד להם לא – ועדיף מוקדם מאשר מאוחר מדיי.