לפני שנים רבות, היה היה כלב חום וקטנטן, אשר חי אצל משפחה מכובדת בחצר גדולה ליד יער עצום ואפל. שם ביער, נהג הכלב להתרוצץ בין שלוליות המים שנאספו לאחר הגשם הראשון. יום אחד פגש הכלב בתוך שלולית בקרבת באר מים רבת שנים, קרפדה רטובה ומכוערת שאמרה: “כלב קטן וחמוד אם תנשק אותי אהפוך לפודלית יפה עם סרט ורוד בבקשה תנשק אותי”. הכלב המבולבל התעשת במהרה ונתן לקרפדה נשיקה ארוכה. כעבור מספר דקות הרגיש הכלב שלא בטוב ופונה לוטרינר. הקרפדה, דרך אגב, נשארה באותו מצב צבירה.
התוצאה הסופית של סיפור המעשייה שהבאתי בפניכם מתרחשת בכל יום חורפי ופוגעת בכלבים רבים. הסיבה: ריבוי אגמי מים ננסיים שנוצרים אחר הגשם הראשון ומושכים את הקרפדות והצפרדעים לתוך גינותינו וסביבתנו הקרובה.
החיות הרטובות האלה מגנות על עצמן בעזרת הפרשת חומר רעיל, הגורם לתופעות אלרגיות ברקמת הגוף. הפגיעה האלרגית תוקפת את גופו של הכלב יום לאחר המפגש עם הרעל. לרוב, ייפגע הכלב באזור האף והפה שהם החיישנים הפעילים ביותר עבורו. אם כלבכם נפגש עם חומרי הארס של הצפרדע או הקרפדה, מומלץ לפנותו לבדיקת וטרינר, על מנת למזער ככל האפשר את התפתחות האלרגיה.
כדאי גם להגיש עזרה ראשונה, שתתבטא בשטיפת אזור המגע עם כמויות נכבדות של מים קרים. מאחר ולעיתים קרובות מצליח הכלב לחמוק מחצר הבית ולשוטט שעות בחוץ, לא תמיד אנו יודעים מה בדיוק עבר עליו בשעות שהיה לבדו. לכן, אם בחודשים הבאים יופיעו סימני אדמומיות ונפיחות באזור פניו של הכלב, ייתכן שהוא נפל קורבן למפגש קצר ומר עם אחד ממיני הדו – חיים הנפוצים באזורנו. בשלב זה כל שנותר לנו לעשות הוא לפנות את הכלב לטיפול וטרינרי כנגד האלרגיה. הטיפול שיוגש לכלב על – ידי הוטרינר כולל נטילת סטירואידים מסוג דקסמתזון.
מניעת המפגש עם חיות אלה תתאפשר רק על – ידי השגחה ומניעת שוטטות.
הכותב הוא גבע צין – מייסד ומנהל כלביית גבע בקיבוץ להב